הרגשות שעולים עם שלב הסיום:

אבל, עצב, כעס, דחייה, פחד מפני העתיד, אכזבה, הקלה, דכדוך, הכרת טובה, אכזבה, הודיה, אהבה, תחושת מימוש והעצמה.

בשלב הסיום, הלכידות  הקבוצתית אינה מטרה תהליכית, נהפוך הוא, הקבוצה צריכה להיכנס לתהליך של פרימה.

דפוסים אופייניים לפרידת משתתף במפגש האחרון:

1. הכחשה-  "אז אנחנו מתראים בשבוע הבא, נכון?".
2. הדחקה – "מה זה מפגש אחרון היום?".
3. בריחה – משתתף לא מגיע בתירוצים שונים, או שתיקה מנותקת בוהה בהקיץ, או רצון לשנות את מיקום המפגש ולהפוך אותו למסיבה במקום אחר.
4. רציונליזציה – "טוב זה ברור, ידענו שזה מסתיים, מה אתם עושים עניין?"
5. דמוניזציה –  "היה נורא, לא קבלתי פה כלום" או דרך חזרה לדפוסי התנהגות שאפיינו אותו בתחילת התהליך.
6. אידיאליזציה – "היה מדהים, הכול היה פשוט מושלם"

שאלות:

איך ניפרד? איך נארוז את החוויה?

​

מטרות:

לסיים במקום אינטגרטיבי ברמה האישית, הבין אישית, מול הסמכות ומול הקבוצה.

לסייע ליחיד לפרום את התהליך אותו עבר בקבוצה, ולהוציא אותו עם כלים להתמודדות בחיים מחוץ לקבוצה. כמו כן, התבוננות במטרות האישיות והקבוצתיות של הקבוצה ובחינת הדרך שהקבוצה והיחיד ביצעו.

בשלב זה לקבוצה יש בעיקר את  העבר בו ניתן להתבונן  על ההישגים שהושגו ועל  ההישגים  שלא הושגו.  שלב הסיום מזמין התמודדות עם היש והאין שבחוויה הקבוצתית הכוללת. בשלב הסיום חשוב לעודד את חברי הקבוצה לעבד  את רגשותיהם  סביב הפרידה המתקרבת